המסע של משפחת שני: Grand Teton 5.9

5.9.15

את יומנו האחרון ב Yellowstone התחלנו במרכז מבקרים, שם שמענו הרצאה על חיות בשמורה וכך השלמנו את כל מטלותינו לקבלת ה – Junior Ranger. הפעם הילדים קבלו פאטצ'ים שונים על פי גיל. מעיין עם תמונה של הגייזר Old faithful, תומר ואייל עם דוב גריזלי ויונתן על ביזון. שמחים על השלמת הפרויקט, והפעם באמת לא היה קל המשכנו בדרכנו.

חזרנו לקראוון ונסענו לראות את הגייזר הזקן בעינינו. אחרי שראינו סרט במרכז מבקרים של Old faithful ולמדנו בפעם המיליון איך להתמודד אם ניתקל בדובים יצאנו יחד עם מאות אנשים להסתכל על הגייזר.

חיכינו כ 10 דקות אחרי התחזית של הפקחים ויצא הגייזר המפורסם הלבן, בשניות הראשונות היה באמת מרשים, ואם מבינים את המשמעות הגאולוגיות, זה מאורע יוצא דופן. אך בינינו, וגם הילדים חשו זאת, בסוף זה נראה כמו שפריץ של חלב שמגיח ונגמר תוך כמה שניות...אז עשינו וי על הגייזר. מה שבאמת מרשים זה המאות גיזרונים הקטנים בכל עבר. התחושה של ללכת על כוכב לכת אחר, ביעבועים ואדים ועשן, בוץ, מים בצבעים שונים, שפיריצים מכל עבר – זו החוויה המרגשת באמת, ללכת על הר געש.

משם נסענו לכיוון Grand Teton, מצאנו מקום באתר קראוונים, שכמובן באותו מקום בדיוק שאנחנו אמורים לחנות עבר דוב לפני כמה שניות (דרך אגב, זה משפט ששמענו כמעט בכל אתר קראוונים. אני תוהה אם זה באמת נכון או דרך למנוע שאננות. אני בוחרת להאמין)

ושם הלכנו לחטוף משהו לאכול, המסעדה שהומלצה לנו היתה מלאה כי אנחנו ביום הראשון של עונת ה Football וסוף שבוע של labour day, אז הכל תוסס ומלא פה. אז התנחמנו במסעדה על יד, שנקראת Gun & Barrel, לצימחונית לא נשמע טוב כל כך, אך הקרנבורים חגגו. היו יותר פוחלצים על הקירות מאשר אורחים במסעדה (והיא היתה מלאה). כל אחד מהגורים שלי טרף חיה אחרת, בין חזיר ל Elk לביסון. כל מה שלמדנו צריך לשמר ולטפח, נטרף בתאווה רבה...

ומשם לרודיאו. התעטפנו היטב, עלינו למושבים וחווינו שעתיים של קאובויים אמיתיים.

חוויה אנתרופולוגית שאין כמותה. החל מילדים בגילאי 5 – 7 רוכבים על שוורים, רכיבה על סוסים, תפיסה בלאסו, כל מה שבסרטים, ראינו בהופעה חיה. הילדים היו מרותקים ונכנסו לאירוע עד הסוף, הכי התלהבו מהילדים המופיעים והגברים שמצליחים להחזיק מעמד 6 שניות ארוכות על שור זועם

שפוכים ומרוגשים נרדמו כולם בדרך לאתר הקראוון.

6.9

התחלנו את הבוקר במרכז מבקרים ב Moose בפארק הלאומי Great Teton. פארק על שם רכס הרים עם 3 פסגות יפיפה. לקחנו את החוברות של פקחים צעירים של השמורה ויצאנו למשימה. בשביל ילדים בחופשה הם עובדים מאד קשה. יצאנו למסלול בשם Tagart trail שהוביל לאגם נסתר (הרבה אגמים נסתרים יש בדרכינו).

מסלול מקסים, מרובע וחצי (למרות שלילדים סיפרנו שזה מרובע) והלכו בלי בעיה. אייל ומעיין הנעימו את הזמן עם הסיפור "עלילות דייב רוכב הרודיאו", כשסיימנו מעיין קראה בהתרגשות "זה באמת סיפור מקסים" יועלה לדפוס מייד אחרי שנסיים עם הפקח צעיר של השמורה.

הגענו לאגם, אכלנו את הפיקניק המסורתי, תה משובח בטבע לפני מבטם המשתהים של העוברים ושבים, כנראה שזה לא מקובל הכנת תה בטבע כמו בארץ. לנו זה כבר בנורמה.

עברנו על כמה גשרים ולימדתי את הקטנים את המשחק של פו הדב של לזרוק מקל מצד אחד של הגשר ולצפות לו מהצד השני...עבר יפה ואף שופר עם עלים וכל מיני דברים אחרי.

משם טסנו ישר להופעה וארוחת ערב ב J Bar Chuck Waggon.

הכי קאנטרי שיש. ארוחת ערב באסם ענקי – אוכל מוגש על צלחות מתכת - תפוח אדמה אפוי, שעועית, רסק תפוחי עץ, לחמנית תירס, עוגת חנק ובשר או צלעות. אחרי הארוחה הופעת קאנטרי מעולה עם צחוקים ושירה ממש מלהיבה (הרבה יותר מהאוכל). הרעיון של המקום הוא לתת לאנשים טעימה מאורחות החיים במערב, כאשר היו רוכבים כמה ימים עם הבקר, בערב היו אוכלים ושרים סביב המדורה. אז האוכל שופר עם בשר ולא רק שעועית, והמוסיקה כמעט מקצועית. היה מרגש ומקסים. אין על מוסיקה קאנטרי....

בשבוע האחרון היינו בכמה מופעים שבחלקו הראשון שואלים את הקהל מי שרת בצבא. יש כאן קטע חזק של לתמוך במשרתים בעבר ובהווה. כל פעם ששואלים הילדים לוחצים על יניב שיעמוד עם ה Veterens...רק בלי לאמר מאיזו מדינה

7.9

יומנו האחרון בגראנד טיטון התחיל ב 6:30 בבוקר כי רצינו להצטרף לסיור עם פקח באגם ג'ני ולמפל הנסתר אשר התחיל ב 8:30 בבוקר. היה לא פשוט, אבל ביצענו את המשימה והגענו בזמן.

הפקח היה חביב אם כי קצת יבש ולשמוע את ההסברים על תנועת הקרחונים, רעידות אדמה והיווצרות ההרים בפעם המאה (אנחנו פקחים צעירים מורשים של ילוסטון) היה מעט מעייף. מעבר לזה שהתנועה של הקבוצה הייתה ממש גריאטרית. אז התחלנו את המסלול בחציית האגם ג'ני בסירה. אגם צלול, שקט, קטנטן, מה שלא מנע מהקפיטן של הסירה לתת הוראות ביטחון כמו בטיסה טראנס אטלנטית. הגענו בשלום לצד השני (מפתיע!) ועלינו את ההר למפלים מקסימים.

קבלנו את חתימת הפקח על החוברות שלנו (המניע העיקרי להצטרפות לסיור) וחתכנו מהקבוצה והלכנו בקצב שלנו את הדרך חזרה לקראוון, 3 קילומטר, קצת פחות ממרובע. כיוון שמצפה לנו נסיעה ארוכה, רצינו להזרים את הדם לפני הנסיעה.