19.9
עוזבים את Zion. הילדים מעט שמחו לשנות אוירה בעיקר כי למי השתיה יש טעם של בוץ.
כהרגלינו עברנו במרכז המבקרים, קבלנו את התג של פקחים צעירים (מספר 7) ויצאנו לדרך.
עזבנו חלק אחד של הפארק ונסענו דרך מנהרה שאורכה 2 מייל בתוך ההר לצד
השני של הפארק, שם הנופים מעט שונים אך נטולי מסלולי הליכה מסודרים, אז עברנו ברכב
והתפעלנו מהנופים בזמן נסיעה.
משם שמנו פעמינו לכיוון Page עיירה קטנה ליד סכר ואגם Powell. בדרך, משמים נפל על תערוכת מכוניות וינטג'
יפיפיות. הבנים והבת עפו למחוזות אחרים, היה שם לבורגיני סגולה, קורבטים מכל מיני
סוגים ושנים ואף כבאית הדומה ל Red מסרט מכוניות שאייל קבל אף אישור להכנס לתוכה! אושר צרוף.
הגענו לGlen national park והלכנו
במסלול שנקרא horse shoe, שהולכים על חול ים (נעים אך לא קל בכלל) לקצה צוק שבו נגלה
לעינינו נהר הקולורדו (פעם אחרונה שראינו אותו היה ב Canyon
lands) בכל הדרו. נוף מדהים!
המשכנו בדרך מאושרים והגענו לעיירה הקטנה לצד אגם יפיפה שאותו נבדוק
לעומק, או יותר עדיף לרוחב.....מחר...
20.9
יום זה הוכרז בתור אחד הימים המוצלחים של הטיול שלנו. את היום הזה
הקדשנו לספורט ימי מוטורי באגם Powell. כמו ישראלים טובים רצינו להגיע ראשונים על מנת לנצל את כל היום
לאגם. כיוונו את השעון ל 6:45 כשב 8:00 פותחים את המרינה. כשהגענו מסתבר שקמנו
שעה מוקדם מידי, בגלל שהשעונים שלנו הסתנכרנו על שעון יוטה, אך המרינה היתה
באריזונה. המרחק של 5 דק נסיעה, Page היא עיירה על הגבול בין 2 המדינות וכל אחת נמצאת
בזמן אחר...
ולכן, באמת היינו ראשונים....
אספנו את הסירה, ויצאנו למסע. קבלנו מפה מאד לא מדוייקת, הוסבר לנו
שיטת ניווט עם המצופים בצבעים שונים ומספרים עליהם, כאשר המספר אומר את המרחק שלו
מהמרינה, וכך אולי נדע את דרכינו הלוך ושוב מהמרינה. התפקיד של הילדים הוא למצוא את המצופים ולאמר מה מספרם.
בהצלחה לנו (מזל שהבאנו נווט איתנו) ויצאנו לדרך.
יניב השיט
בהתחלה, וכולם מרוגשים מאחור. המסע היה מחולק לשלוש, כמו כל דבר בצבא,
החלק הראשון
הקניון,
החלק השני מהירות
והחלק השלישי האבוב.
החלק הראשון נכנסנו לקניון מדהים
בשם – Antelope
ניווטנו את הסירה בין קירות הקניון שהלכו והתקרבו אחת לשניה, יפיפה
ומדהים. בגלל ששטנו לאט שטנו בנחת, שמענו מוסיקה ונישנשנו בכיף.
שם התחלנו ליצור
מיומנות בהשתנה מהסירה. דורש שיווי משקל, קואורדינציה ושייט רגוע על מנת לא לצאת
עם נזקים...
משם הרמנו מהירות ושטנו, או יותר נכון טסנו לאיזור מרוחק יותר באגם
שבו ניתן להשתולל עם האבוב. בהתחלה רק יניב השיט, אך מהר מאד גם בהלוך וגם בחזור
יונתן, תומר, אייל ומעיין החליפו בינהם והראו יכולות השטה מרשימות.
יונתן טס במהירות, זהיר ופראי.
תומר מדוייק בניווט וגם מהיר
אייל חיה רעה נטול פחד
ומעיין
כיוון שלא ראתה כלום קדימה נכנסה בכל הגלים, והקפיצה אותנו, הניעה ימינה ושמאלה
בחדות שכמעט הפכה אותנו. אך כולם בלי יוצא מן הכלל היו באקסטזה.
כשהגענו לאגם פנוי ומרוחק הורדנו את האבוב למים. בהתחלה עלו בחשש אך
מהר מאד כולם כל כך נהנו שאייל צעק תוך כדי "איזה כיף באמריקה!", יונתן
ותומר לא רצו לרדת ורצו רק מהר יותר ויותר מהר שיניב היה צריך לעשות פעלולים
מטורפים על מנת להפיל אותם, שזה חלק מהכיף, מעיין צברה יותר ויותר בטחון שכל הזמן
היתה מסמנת עם היד להעלות מהירות.
בשלב מסוים היה צריך לאכול, כי הבאנו אוכל ליום שלם, אז חייבים. עגנו בחוף
צדדי וערכנו פיקניק.
בהסתכלות אחורה זה היה מיותר כי היינו יכולים להקדיש את כל ה 9
שעות שקבלנו לאבובים וקפיצות גלים כי האדרנלין היה כל כך גבוהה שכמעט לא אכלו.
לא רצו שהיום יגמר...
בסןף נאלצנו להחזיר את הסירה, אייל חושב שהיינו צריכים לקחת אותו
איתנו, יחד עם אופנוע ים ויאכטה כזאת שיש לה מגלשה שנופלים ישר למים.
סיימנו עייפים מיום מושלם...כולם נרדמו בשניות.
21.9
מה שלא סופר אתמול הוא שאחרי שחזרנו מהמרינה, נכנסנו לרגע למלון על יד
על מנת להתקשר (אין קליטת טלפונים של AT&T בכל Page, ואין אינטרנט...) וכשיצאנו את מי פגשנו? משפחת
שמואלי – יפתח, מעיין ועידו שגרו איתנו בבסיס ועידו היה חבר של אייל. אחרי שעה של
שיחה קולחת ומרוגשת, סגרנו שנפגשים למחרת לסייר יחד בסכר ולטייל בקניון אנטילופ.
וכך היה, ירדנו לסיור בתוך הסכר Glen, מבנה ענק (אמנם נמוך מ Hoover, אבל הרבה יותר רחב) שנבנה תוך 10 שנים. 4 שנים
לקח רק להכין את הקרקע – לבנות כבישים, גשר ועיר על מנת ליישב את עובדיה. ירדנו
לתחתית הסכר, ראינו את הטורבינות, את האגם מצד אחד והנהר מצד שני. היה מעניין
בעיקר הסיפורים הקטנים של המדריך שגדל בעיירה הזו בתור ילד והיה מסתובב בתוך הסכר
שעות חופשי.
משם נסענו לקניון אנטילופ. זהו אחד הקניונים שתומר מצא באינטרנט לפני
יציאתנו למסע ובקש שנסע לשם. יש שני חלקים, עליון, היותר מפורסם וצריך להרשם 3
חודשים לפני לסיור מאורגן בו והתחתון שהיה לנו יותר קל להתארגן אצל האינדיאנים
המקומיים לסיור. הסיורים מאורגנים (קצת נראה פיראטי, אבל היינו חייבים להגיע...)
נכנסנו לתוך הקניון - היתה ירידה מפחידה לעומק הקניון, אך אחרי שהתגברנו על זה
נתגלה מסלול יפיפה בין קירות צמודים, קרני אור שחודרים מלמעלה. היו כמעט שעה וחצי
בפנים וכל פינה גילתה יופי גדול מקודמו.
נפרדנו ממשפחת שמואלי ונסענו לשפת האגם. סיימנו את היום בטיולים על
החוף, בניית סכרים ותעלות ושיוט סירות מאולתרות. יישום החומר הנלמד מהיום כולל קצת
פיזיקה.
סגרנו את היום עם צלעות על האש (הוכתר כהצלחה גדולה ומעכשיו צריך
לאכול כל יום על מנת שימאס לנו) ומרשמלו לקינוח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה