22.9
הבוקר התחיל עם מספר משימות חשובות:
1. כביסה
2. לחזור לים לאסוף את הכפכפים של תומר שנשכחו
שם (הסנדלים נקרעו ונשארנו רק עם נעליים שגם ימייהם ספורים – מצוקה)
3. לעבור בוולמרטס לקנות עוד צלעות כמו אתמול –
כי ימינו ספורים בארהב וחייבים לאכול עוד צלעות....
4. לעבור במרכז מבקרים להגיש את החוברות ולקבל
תאגים (8+9 כי המרכז משרת שני פארקים לאומיים ואנחנו,מה לעשות, תחרותיים וחייבים
כמה שיותר תאגים לפני שחוזרים הביתה...מעניין ממי הילדים ירשו את זה?)
אז שמחים וטובי לבב מלאנו את כל משימותינו ויצאנו לדרך לכיוון Monuent Valley. נסיעה של שעתיים כוללת שעורים, ציורים, שירים שהמצאנו על מנת
לעזור לאייל לזכור את חשבון.
לדוגמא: "חמש חמש אני עולה עולה באש,
אחד ותשע, שלוש ושבע אני הולך הולך בטבע
ומה נשאר נחמד כפליים זהו שמונה ועוד שתיים"
בסוף מה שקורה הוא שמעיין מזמזמת את זה כל הדרך וזה חודר אט אט לתודעה
של כולנו, בתקווה גם של אייל
ובסוף גם ראו את הסרט מכוניות
בפעם השלישית בטיול הזה. (חוץ מזה הם רק ראו חצי סרט Pirates
of the Caribbean וזהו כל הטיול, זה הישג לא קטן למשפחת שני)
הסיבה לצפיה בסרט זה, מעבר לכך שהוא מושלם, הוא כיוון שהאיזור שאליו
אנו נוסעים מאד דומה לעמק קרבוריטור מהסרט.
הגענו לעמק וכמובן כל כמה מטרים נעצרנו להשתהות והתרגשות ושיניב יצלם.
היה שווה - יש מלא תמונות יפות...
הגענו לשמורה וכיוון שלא רצינו לעשות סיורים על גבי ג'יפ מאובק עם
אינדיאני עצבני מאחורי ההגה (זו האופציה העיקרית לטיול בשמורה זו מלבד סוסים).
החלטנו לערוך את הטיול הרגלי היחיד האפשרי לעשות שם – Wildcat
path – מרובע וקצת.
אכלנו צהריים ויצאנו לדרך. המסלול מקיף את אחד ה Butte היפים המזדקרים בעמק מדהים זה. עכשיו, בזכות
הפקח הצעיר, הילדים יודעים לזהות את ההבדל בין Butte, Messa,
Spire
למעוניינים ניתן לפנות לילדים להבהרה.
אין פקח צעיר בשמורת האינדיאנים, רק בשמורות לאומיות, אז מיד הרגשנו
את החסך ויניב החל לדבר על איזה חיות נמצאות בסביבה – הילדים זרקו לאויר נחש, תן,
נמלים, עקרבים ומעיין קראה בהתרגשות: "סינים!" (הם כמו ארבה כאן....)
אבל בסוף ראינו עקבות. מעיין החליטה של קויוטי. ואנחנו תמכנו בדעתה....
ההליכה
היתה נעימה, לא קשה, בחול רך ונעים,
היה כבר לקראת ערביים אז גם התאורה היתה ממש
יפה. הכל מתוכנן....
הנוף מהקראוון הלילה
23.9
הימים אצים רצים ופתאום עוד מעט נגמר הטיול...תחושת הדיכדוך סוף טיול
מתחיל, כולנו תמימי דעים שהינו ממשיכים בלי בעיה עוד חודש לפחות. ההורים ויונתן
בטוח, ואף יודעים לאן אנחנו רוצים להמשיך. תומר, אייל ומעיין געגועיהם לחבריהם
עולה על הרצון להמשיך. אז סגרנו שחוזרים, עובדים קשה וחוזרים לטייל, כמה שיותר
מהר.
הבוקר היה הבוקר הראשון שמעיין היתה האחרונה לקום, מאוחר יותר באותו
היום היא סיפרה לי שממש הרגישה איך הגוף שלה גדל, אז לא קמה...
נפרדנו מ Monument valley ונסענו לכיוון Grand canyon.
במהלך הנסיעה יונתן כמעט סיים את כל השעורים,
תומר לא נגע בחוברת שלו ואייל עשה 3 דפים...נחנו עם משחק טאקי קולח, מהיר ועצבני.
מסתבר שילדי משפחת שני לא אוהבים להפסיד...היה קרב קשה J
הגענו לפארק ועלינו לנקודת תצפית במגדל מאד מרשים בסגנון אינדיאני,
משם נסענו למרכז המבקרים ולאסוף את חוברות הפקח צעיר העשירי והאחרון שלנו! ראינו
סרט, הצצנו בנקודת תצפית אחרת. הגראנד קניון הוא באמת תופעת טבע יוצאת מן הכלל,
מדהים, בלתי נגמר ובלתי נתפס. הבעיה העיקרית עם השמורה הזו היא שמסלולי הטיולים הם
או לאורך הגדה יחד עם מליוני תיירים ומצלמות או מסלולים מאד קשים וארוכים לתוך
הקניון עצמו. ולכן לרוב מה שקורה שמגיעים מכל העולם ורק מציצים מלמעלה. יום אחד
נשוב מכווני מטרה ונכנס לקניון לטיול של כמה ימים....אולי....
יושבים על הצוק ומתחילים לעבוד על החוברות..
קונדור:
חפשנו מקום לחנות את הלילה וכיוון שהכל מלא בשמורה, מצאנו חניון יבש
(בלי חיבורי או תנאים מיוחדים) בחורשה יפיפה בעיירה הקרובה. אני אישית הכי אוהבת
את החניונים הללו. יש משהו יפה בזה שזה לגמרי בסיסי, המטיילים שם הם הכי נחמדים,
הכי שקט והכי טבעי. פחות נוח כי אין מים או חשמל, אבל יש מספיק מקומות לרוקן ולמלא
במקומות אחרים. חנינו, ומצאנו מסלול הליכה קטן באיזור אז הסתובבנו בו עד רדת
הלילה.
במסלול ראינו עץ שנקרא Ponderos Pine. זה עץ שבעונה מסויימת שלו הגזע נהפך לכתום
והוא מפיץ ריח מתקתק של וניל או מוקה. הנהג ב Shuttle בברייס סיפר לנו, ומאז כל פעם שאנחנו רואים עץ
כזה, ישר מסניפים.
המנגל הודלק,
הצלעות עלו
לגריל ואכלנו ארוחת מלכים של צלעות, שלא משנה כמה נקנה, אף פעם לא יהיה מספיק. מעיין אכלה יותר מיניב ובקשה עוד
מרשמלו ותה ליד המדורה
ולישון
24.9
התחלנו את הבוקר בסיור עם פקח בעקבות מאובנים. נכון נשמע משעמם קלות?
אבל יש משימה (לקבל תג של פקח צעיר מספר 10) ויש מטלה, אז הולכים על זה.
אכלנו ארוחת בוקר טיפוסית:
ארזנו את מטלטלינו, עזבנו את החורשה המדהימה שלנו,
ויצאנו חזרה
לשמורה.
הפקח היה מאד מעניין וסיפר לנו על איך הגראנד קניון בנוי משכבות שכבות של
תקופות שונות קצת כמו סיפריה של ספרים שמסודרים במדפים אחד על גבי השני. כל ספר
מספר סיפור אחר על תקופה אחרת, זמן אחר, והשינויים של כדור הארץ, התנתקות היבשות
ושינויים של עידני קרח, הרי געש וכד, מדמה שריפה בסיפריה שמשאירה בלאגאן וספרים
חרוכים, דפים עפים לכל מקום ועכשיו אנחנו אחרי ההרס הגדול מנסים להבין מה אנחנו
רואים. העדויות אילו הם המאובנים. הוא הסביר בצורה כל כך יפה, נתן תמונות של
מאובנים ולקח אותנו לנקודה קצת מחוץ לשביל ופתאם במקום לראות סתם אבנים, ראינו
עולם שלם נגלה לעינינו – צדפות, מרבה רגלים, כוכבי ים וחיות ואלמוגים שונים. עמדנו
על ריף אלמוגים מטורף.
הילדים היו מרוגשים וכל הזמן מצאו עוד ועוד מאובנים בשמחה רבה.
כשבקשנו שיחתום על החוברות שלנו, אמר שבמקרה יש איתו תגים ואם נרצה
השבעה של פקח צעיר שם איתו בטבע. וכך סיימנו את הפרוייקט/הרפתקאה של פקחים
צעירים...
משם עברנו ליד קטר של רכבת ישנה שנבנתה בשנת 1906 ונסעה עד
2006...עכשיו עומדת ונראת מדליק.
התחנה האחרונה ב grand canyon היתה סרט באימקס. סרט על הגראנד
קניון ועל פאוול שהיה הראשון ששט בנהר
הקולורדו מתחילתו ועד סופו (על שמו קרוי האגם פאוול ששטנו בו לפני יומיים). סרט ממש מעניין וצילומים מרגשים בטירוף.
ונפרדנו מה Grand Canyon
לאחר מכן היתה שאלת ארוחת הצהריים. יניב חשב שאי אפשר לחוות את אמריקה
בלי להכנס לפחות פעם אחת למקדונלדס, מן הסתם יעל חשבה אחרת... אבל לבסוף הוחלט
ללכת על זה והילדים שיתפו פעולה. עכשיו יודעים מה זה Fastfood.אמריקאי אמיתי...ולמרות שחלקם נהנו, נראה לי שמעדיפים Burger saloon.
בתור משפחה הישגית (כן, כן, הבה לא מכחיש עובדה זו) הרגשנו שבתחום החיות לא מיצינו עד הסוף ולא ראינו את כל מה שרצינו לראות.לכן כאשר גילינו מיני ספארי בדרך לסדונה, החלטנו לבדוק את העיניין. מקום חדש בשם Bearizona (ברור שלא היה אף אחד ישראלי בזמן בחירת השם), שמכיל דובים (כשמדובר בדובים אף פעם אין מספיק) ועוד כל מיני חיות מענינות זרות לארצנו. אז נכנסנו למקום שממש נראה כמו Jurrasic Park. קיבלנו מכשיר בכניסה, כיוונו את הרדיו לתדר
המבוקש וקבלנו הסברים על החיות שנראה בדרך. נסענו בתוך שמורה קטנה, בו ראינו את
העזי הרים שלא הואילו בטובם להראות עצמם בטיולינו בגליישר או בקנדה,
הזאבים שלא
ראינו בכלל
ומלאה דובים קטנים, גדולים,
ביסונים לבנים .
והמרשים ביותר היה הבובקט, מוכר לנו רק כטרקטור קטן ומדליק, הוכרז כאחת החיות היפות שראינו
אחר כך היה מופע של
עופות דורסים ועוד כמה חיות שניתן לראות ברגל.
עכשיו עשינו וי על כל החיות
הפוטנציאליות, אפשר לחזור הביתה
כאשר שמנו Waze לסדונה, יניב ראה שהוא
לוקח אותנו לכביש 66. אותו כביש מפורסם שחצה את ארהב, ננטש בגלל הכבישים הראשיים
והוא הכוכב הראשי בסרט מכוניות, אותו סרט שנהפך לסרט של הטיול הזה. פספסנו את השלט, אז לא
הצטלמנו איתו, אבל מסתבר שסדונה אמורה להיות גם חלק מהכביש הזה, אז חייבים מחר....
הגענו לסדונה בדיוק בשקיעה, אז היינו חייבים לעשות סיבוב קצרצר בהרים
האדומים. נראת עיירה יפיפה. מחר נבדוק אותה
אנחנו עכשיו בימינו האחרונים ומנסים לגמור את האוכל שהצטבר לנו בחודש
וחצי האחרונים. קנינו צנצנת נוטלה בקניה הראשונה שלנו בסיאטל והיא שרדה עד היום.
תודות למשפחת קליר, ירשנו מהם עוד 2 צינצנות....ולכן אין ברירה, חייבים לגמור 3
צינצנות ב 3 ימים. אחרי ארוחת ערב יניב הציע שנאכל טוסטים עם נוטלה. תומר מסתכל
עליו ואומר, עזוב אבא, תביא את הצנצנת וכפיות, אין צורך בלחם....
ימיי נוטלה !!!!!!!!!!
השבמחק