25.9
קמנו בבוקר וגילינו שאין לנו מקום לישון ביומיים הבאים. כשגילינו זאת
מיד העלנו הילוך, כי האתר היחיד שיש הוא ללא הזמנות מראש אלא - מי שמגיע ראשון -
תופס. יצאנו בזריזות מהאתר שהינו בו. אפילו הוצאנו כביסה רטובה מהמכונה ותלינו
בתוך הקראוון כדי לא לחכות למייבש. אז עלינו את ההר, הגענו לאתר מקסים בתוך חורש
שהמעבר לקראוון מאד מאתגר. בחיפושינו אחר האתר המושלם לצרכינו, פיזרנו את הילדים
בכל מיני נקודות שישמרו לנו עד שנבחר. לבסוף מצאנו אחד טוב, ישר ואפשר להכנס יחסית
בקלות לתוכו באור יום. אספנו את ילדינו וסגרנו שחוזרים באור אחרת אין סיכוי שנצליח
להכנס בלי להוריד איזה עץ או את יעל.
כיוון שהאתר יבש ויותר מזה, אין לו Dump (תחנת ריקון ומילוי), יניב הכריז על מצור. אין
להשתמש במים שלא לצורך, אין לעשות צרכים בקראוון. הוא מזכיר זאת לאורך כל היום כדי
שכולם יעשו את הDump האישי שלהם במקומות
ציבוריים ולא בקראוון. שלטון טרור.
כל ארגוני הבוקר לקחו הרבה זמן ויצאנו משם רק סביב הצהריים. היה מעט
חם אז הוחלט לנסוע לSlide rock.
נחל זורם על סלעים חלקלקים שהילדים מחליקים עליו במורדו, מאין
מגלשה טבעית. יונתן ותומר שניהם החליקו ב"מגלשה" הגדולה
ואייל בהתחלה
התגלש עם יניב
אך באמצע התנתקו וכל אחד התגלש לבד, לשמחתו הרבה מאד של אייל.
יעל ומעיין הסתפקו בסלעים
הקטנים בצד.
התחממנו על הסלעים החמים כי המים היו מאד קרים...
ארוחת צהריים נסגר שיהיה סנדביצים כבקשתך. הילדים כל כך נימאס להם
שהתחננו למשהו יותר מורכב. החברה רגילים לארוחות גורמה חמות 3 פעמים ביום מלבד אם
אנחנו בשטח...אז אחרי לחץ מתון הכנו פסטה אדומה (ברוטב עגבניות) והחברה נרגעו.
משם נסענו לעשות טיול במסלול boiston canyon.
מסלול חול אדום וצהוב שנכנס לתוך ואדי מקסים.
בכניסה יש סלע בצורת עמוד (Spire) שקוראים לו אשת הקוצ'ינה. ומייחסים לאישה הזאת כוחות אנרגטים.
תפסנו שיחה עם ריינגר בכניסה, או יותר נכון הוא תפס וחפר לנו. בפחות מ5 דקות סיפר
לנו כמעט כל סיפור חיו. היה לא פשוט לעצור אותו, אבל הצלחנו. השיחה התחילה בגלל
שהיה שלט בכניסה שמספר שיש דובים בסביבה. והוא סיפר שתקף אותו דוב פעמיים, ועוד חיות שונות ורבות..נחמד להתחיל כך את המסלול..
התרגשנו כל כך כי היה לנו שוב סיכוי
לפגוש דוב חופשי. תומר הלך בשקט מקדימה בתקווה לפגוש אותו. במנוחה התחלנו לדבר על
כל מיני רעיונות של איך לזמן אותו אלינו, אז העלתי למעיין רעיון לקחת ענבים ולשפד
על שיח לידינו, הוא יחשוב שזה פרות יער ויאכל. מעיין התרגשה מהרעיון ושיפדה 4
ענבים והחלטנו להמשיך במסלול ולראות מה יקרה כשנחזור. סימנו באבנים את המקום
והמשכנו.
בדרך חזרה תומר הונחה לרוץ קדימה ולסדר את השטח ואנחנו הלכנו יחד עם
מעיין בנחת עד שהגענו חזרה לנקודה עם הענבים והיא קוראת בהתרגשות: " הדב היה
פה! הוא אכל אחד שלם ולקח ביס משלושה ענבים! הוא בטח היה כבר שבע." החיוך
שהיה על פניה היה שווה הכל.
אחר כך היו קצת יסורי מצפון לגבי האכלת חיות בטבע, הרי
אסור, ופקחים צעירים צריכים לפקח על זה. אפילו חשבה לספר לפקח בכניסה למסלול. אבל
הרגענו אותה שענבים זה כמו פירות יער ושהדב יהיה בסדר והיא לא שברה אף חוק.
בדרך עצרנו לקניות האחרונות וראינו מסעדה הודית לא רחוק...כיוון שכבר
היה ממש מאוחר, ובאור אין סיכוי שנגיע לאתר, ולא תהיה שקשוקה הערב כי לא הגיע
משלוח ביצים לסופר בסדונה היום...החלטנו שאין ברירה, חייבים הודי.
נכנסנו למסעדה והבנו שהגענו למקום הודי אמיתי שעודן לחיכן של
האמריקאים, כי לא היו ריחות של תבלינים באויר. הקירות היו מלאים בציורים של וישנו
וטיגריסים, אלות הודיות ועוד, אז הם לא לגמרי התפשרו. אכלנו 2 טאלי, ארוחת טיקה ומלאי
קופטה. והילדים גילו, קטנים וגדולים שהם ממש אבל ממש אוהבים אוכל הודי. חונכו
היטב...
כיוון שנשאר נאן לקחנו לקראוון והחברה ירדו עליו עם? נוטלה כמובן, יש
משימה לסיימה, אז אין ברירה. לא עוזבים עד שהנוטלה נגמרת.
עלינו בהר לאתר שלנו, יניב בחששות גדולים מתקרב למקום שלנו. הציב את
תומר עם פנס בצד אחד של הקראוון, יונתן בצד שני ויעל מכוונת. המשימה בוצעה בהצלחה
רבה. שלום לעצים ולבני המשפחה....
26.9
קמנו לציוצי ציפורים, שוקו חם, דייסה ויוגורט, עוצר יציאות ויצאנו
לטייל. נסענו ל Red Rock national forest , יונתן ניווט
והביא אותנו לתצפית על כל סדונה
והסביבה,
למסלול קוראים Eagle trail כי שם ניתן לצפות בנשרים, וחיכינו קצת ואכן הגיע Turkey eagle לשמחת החבורה.
במנוחה
הילדים החלו לנסות לקלוע לשלט שהיה תקוע ליד המצוק. יונתן כמעט הוריד אותו ותומר
פגע בו4 פעמים , (סליחה, הוא תיקן אותי עכשיו - 7 פעמים) , החברה קצת פורקים עול על כל מעשים הטובים והמועילים שעשו במשך
כמעט חודשיים כפקחים צעירים ורוצים לחוות את הצד האפל....
בשלב הזה הקטנים התעייפו
(גם היו 3 חרבונים בטבע ללא נייר טואלט – אנחנו מתחילים להיות מיומנים במצבים
קיצוניים) והגדולים רצו להמשיך כי עדין לא ראו חיות בר. אז התפצלנו יעל ירדה עם
הקטנים, הגדולים המשיכו עוד קצת ונפגשנו בנצ שנקבע מראש. חזרנו לקראוון, הכנו
ארוחת צהריים על שולחן פיקניק שלא רחוק משם התנהל חתונה. היה מעניין לצפות, חתונות
בארץ ובארהב לא מאד שונים...
משם ניגשנו ל Visitor center
לראות מה קורה שם ולהתרשם (הם לרוב נורא
מעניינים ויש תצוגות מאד מלמדות) וגילינו שיש תכנית לילדים של Smokey the bear, דוב שאחראי לכבות שריפות בפארקים. הילדים מיד נרתמו למשימה, עקבו
אחרי עקבות סביב המבנה, 
מלאו את השאלון עד סופו וב 16:26 סיימנו כאשר המקום נסגר ב
16:30. הריינג'רים כבר סגרו את המבנה ואנחנו התחננו על חיינו שיפתחו. נענו
לתחנונינו ופתחו לנו וכל ילד קיבל שקית עם כל מיני דברים שקשורים לSmokey the bear,דוב שומר יערות ומונע שריפות. עפרון, מחק, מחדד,
סרגל (סידר אותנו לבית ספר כי עוד לא קנינו ציוד...) קומיקס, סיכה של דוב, מדבקה
ופאטצ'.
היו מבסוטים בטירוף ויצאנו לחגוג עם יוגורט בעיר הגדולה סדונה.
משם באור יום חזרנו למחנה,
בולונז ומרק טיול על הכיריים, אייל ויניב
על שעורים, מעיין ותומר משחקים Yatzee (והיא באופן מרשים מנצחת תמיד ומשיגה לפחות 2-3 Yatzee כל משחק).
היום
האחרון שלנו בטבע...הדלקנו מדורה, אכלנו, קינחנו במרשמלו עם....נוטלה. ולישון
27.9
יצאנו מאתר הקראוונים, נפרדנו מההר שלנו בעצב וירדנו לעשות את הטיול
האחרון שלנו בסדונה, וכנראה האחרון בטיול כולו – the Courthouse
loop.
מעיין החליטה שרוצה ללמוד לצלם,
תומר עשה לה
קורס מזורז כל הדרך על המצלמה שלו והיא תיעדה את הטיול הזה. חלקו לפחות. מצאנו את
עצמינו עומדים ומחייכים יותר מהרגיל.
היה סיבוב חם אך מקסים, החולות האדומים
מנצנצים בשמש. נראה מכושף.
חזרנו לקראוון, ויצאנו לדרך לכיוון פניקס.
ירדנו לעצירת צהריים ליד אגם.
היה כל כך חם שלאף אחד לא היה תאבון, אז
יניב החל להשפריץ מים מצינור ליד שולחן הפיקניק שלנו וזה שינה את כל המצב רוח.
משם נסענו לפניקס. כיוון שהמטרה שלנו ברורה – עיר אחרונה – שופינג!
אני מצאתי את 10 ה Outlet המומלצים באיזור, יניב שם את הנכון ב waze ולשם נסענו. נכנסנו למול
ענק עם מחירים מצחיקים (לרוב) ותחנה ראשונה היתה בגדים ליניב – האזרח צריך בגדים
ולכן קנינו בגדים ממש יפים עם הנחה של משרתי צבא...כיוון שהיה יום ראשון הכל נסגר
מוקדם אז זה מה שהספקנו. חוץ מזה שאנחנו ממש לא אוהבים שופינג. יניב אפילו לא
הסכים להסתכל בחנות אחרת. אז ה שעה הזו היתה ממש מספיק לנו, חוץ מזה שיש קראוון
שלם לארוז הערב.
בדרך נגלה לעיניינו הליקוי ירח!
הגענו לאתר הקראוונים, אז מיד החלפנו
לבגדי ים וראינו את כל הליקוי מתחילתו ועד סופו בבריכה עם Domino's Pizza .
כשסיימנו לאכול ולשחק, דחינו את הקץ מספיק, עשינו את המקלחת האחרונה שלנו תוך הקראוון,
וארזנו את כל חפצינו בתיקים. כל מה שלא ניקח הוצאנו החוצה על השולחן לתת
לנזקקים (לפחות אני מקוה שהם אלו שיקחו)
ולכנו לישון את הלילה האחרון בקראוון באחד הלילות הכי חמים שפניקס
ראתה....זה מה שניקרא, לגרום לנו לא להתגעגע יותר מידי...
28.9
הבוקר שוב היה עתיר משימות בזמן קצר:
-
לסיים
אריזות סופיות :-(
-
למלא דלק
וגז
(ילדים משועממים כשמחכים למילוי גז - צריך לצאת מהקראוון - הם תמיד מחכים לראות אם משהו יתפוצץ...)
-
לאסוף
רכב שכור - בקשו קורבט, אבל לא היה ל 6, יונתן הציע להפטר מילד או שניים למטרה. בקשתו לא התקבלה...קבלנו רכב מדליק הכל אוטומטי וחדש, עם מסך ואזניות וגיג'יטים וגאג'טים. הם ממש התלהבו. בקראוון נמצאו כמה דיסקים בגרמנית. אז הילדים שמו לי את הדיסקים שמסתבר שזה סיפור בדיסק בגרמנית. חיכינו וחיכינו למוסיקה ורק שמענו סיפור על רופוס וקריסטינה, זה מה שהצלחנו להבין, היה מצחיק ברמות, השתנו צחוק כל הדרך. בסוף מצאנו ערוץ של שירי קאנטרי ושרנו בקולי קולות כל הנסיעה למגרש קראוונים.
-
להפרד
מהקראוון (אוףףף)
שלנו הכי יפה
כל כך עצוב!!!
אבל הילדים התנחמו בקורבט (של מישהו אחר, אבל עדין מדליק)
-
לחזור
לשופינג (איכס)
וכך היה
השופינג היה קצר מהצפוי כי:
א.
בארץ יש
מכירות סוף עונה יחד עם מתנה לחג (האחרון) והכרטיס הכתום של חבר יותר זול, יותר נעים (מה הסיפור עם כל מכנסי הפלסטיק
שהם אוהבים האמריקאים?)
ב.
חוץ מזה
עם הגודל של הילדים האמריקאים לעומת שלי, קשה למצוא מכנס שיעלה על הישבן של אייל.
ולקנות בגדי תינוקות – לא בא בחשבון.
ג.
אנחנו
שונאים שופינג וחיפשנו רק תירוץ לצאת משם
ד.
אז
סליחה, אין מתנות....לא לנו ולא לאף אחד....נזמין אתכם לארוחה אצלינו, יותר נעים,
לא?
מה שכן, רגע לפני שיצאנו אכלנו ארוחת צהריים ב Rain
forest cafe.
ארוחה טעימה, אם כי מעט רועשת מכל הגורילות,
פילים וחיות הגונגל....
כיוון שהתפנה זמן נסענו לגנים הבוטנים.
גנים ממש יפים שלקחו את כל
הצמחים שראינו בטבע וסידרו כל כך יפה והרבה במקום אחד, ענק. יונתן עשה פוזה של סובל
אייל ריטנן, מעיין נבהלה כי
הבטחנו לה שאין יותר מסלולי הליכה. אבל בסוף אחרי שראתה שיחזור של בתי אינדיאנים
והפעלות של כתישה של שעועית והכנת מכחולים מקנים,
ומצאנו מקומות נחמדים להצטנן מהחום המטוררררף
הם נרגעו ואף נהננו.
נסענו למלון להתקלח ולצאת לטוני רומה האחרון שלנו, מה לעשות הקרנבורים
שלי זקוקים לריבס שלהם. הגענו למקום ממש יפה, שדרה חמישית, ההפוך של ה Oudtlet מהבוקר. אך טוני
רומה אין, יותר מזה, הבחור שעובד במקום שהמסעדה היתה אמורה להיות, לא שמע עליה,
ולכן, כנראה שהאינטרנט לא מעודכן, כ 20 שנה....
אז התנחמנו בסושי
אורזים וטסים מחר לאורלנדו!!!
