26.7.15 - 27.8.15 Banff

26.8

לפני שאני תחילה לתאר את היום, צריך להבין שמחשיך מאד מאוחר. את ארוחת הערב אנחנו אוכלים סביב 21:00 כי אנו מנצלים את כל שעות האור לפעילות. לכן, אנו הולכים לישון ממש מאוחר (בלוג זה נכתב ב 23:30 בלילה אחרי טוש זריז מאד והרדמות). אז אם אנחנו עושים יקיצה טבעית, יש מצב שנקום רק סביב 9:30 – 10:00.....קשה קשה....

אז בבוקר אביך זה (כן עדין סובלים מהשריפות בוושינגטון) קמנו יקיצה טבעית ונפרדנו בהליכת בוקר מקסימה לאורך נהר, חצינו כמה גשרים וכל זה סביב חניית הקראוון שלנו ב 3 ימים האחרונים שלא הספקנו לגלות. יש כאן כל כך הרבה יופי בכל מקום, שכל פינה אפשר לבלות בה לפחות שבוע אם לא הרבה יותר.

אחרי ריקון מהיר של פסולת הקראוון (אנחנו ממש נהיים מיומנים בדבר), נסענו לבאנף. באנף היא עיירה מקסימה, אמנם תירותית, אך מלאה בחנויות של ציוד מטיילים ואטרקציות בסביבה. הגענו לשוק איכרים

 שם הילדים ויניב קנו Beef jurkey – פרה מיובשת, ועפו על זה. במיוחד מעיין, למרות הכרזותיה לצימחונות, אכלה בתאווה רבה. אנחנו קנינו פירות יער לרוב ושכרנו אופניים ויצאנו לטיול.



התחלנו בMarsh lake loop , שביל בין אגם ירקרק טורקיז לביצה. כל הדרך משמשת גם לרוכבי אופנים וגם לרוכבי סוסים. אז קראנו למסלול Shit lake loop בגלל שאריות שהסוסים השאירו לנו. יניב לקח את אייל באופן מחובר אליו, יעל עם מעיין בכרכרה קשורה אליה (כך קראנו לזה והיא ממש התלהבה מכך שהיא בסינדרלה בכירכרה ויעל הסוסה), תומר ויונתן רכבו לצידינו ואחרי האגם עלינו לכיוון מפל יפיפה בחורש. העליה היתה ארוכה אך בסוף קינחנו ונחנו ליד גשר קטנטן וחיסלנו את הפירות והפרות.

הירידה היתה הרבה יותר קצרה וחזרנו אחרי 3 שעות רכיבה לעיר, שם קנינו מצרכים לסושי (תומר התעקש כבר כמה ימים שהוא בקריז לסושי – אז לא היתה ברירה). נסענו לחניית הלילה שלנו בבאנף, הדלקנו מדורה, הכנו פסטה,, ירקות מוקפצים וסושי למנה אחרונה. וישבנו סביב המדורה עם משפחת קליר וחיממנו מרשמלו על האש.

 

27.8.15 יום אחרון בבאנף ויום אחרון עם משפחת קליר

על מנת לסיים את החלק הזה של הטיול בתרועה גדולה, היה לנו יום אינטנסיבי במיוחד. שימו לב:

א.      התחלנו את הבוקר בסידורים בעיר – כביסה (5 שקי אשפה מלאים), המצב היה קשה, מעיין הגיעה לכביסה עם בגד ים כי כבר נגמרו לה הבגדים....קניות של אוכל וכד

ב.      נסיעה לתחנה ליד נהר Bow על מנת לעשות  white water rafting. ובעברית "רפטינג". עשו לנו תדריך שלא היה מבייש את חיל האויר, ארגנו לנו קסדות, חליפות דומה לחליפות צלילה, נעלים, חליפות הצלה, מעילונים לכל אחד מאיתנו. לקטנים זה היה מאתגר במיוחד, אבל את החלק הזה, שהיה לא פשוט, עברנו. נסענו באוטובוס צהוב כמו של בית ספר לנקודת הירידה לנהר. שוב עברנו תדריך ארוך ומעורר תהיות לגבי כל מה שעלול לקרות לנו בתאוריה במהלך השיוט (ואכן נשאר בתאוריה למזלינו). עד שהמים הגיעו יונתן, יניב ותומר קפצו מהצוק למים. מסתבר שיש סכר שמשמר לייצור אנרגיה, בעונה הזו הם פותחים אותו לשעתיים ביום למטרת רפטינג, קייקים וכד. מה שיוצר מצב שהנהר מאד רדוד ורגוע, ואז בשעה 15:00, המיםעולים, לא כל כך לאט לפחות חצי מטר אם לא יותר ונהיים גועשים. המסלול שעשינו נחשב מותאם למשפחות, הוא יחסית ארוך, יש לו הרבה Rapids (נקודות של געישה מרשימה במיוחד) אבל מתון יחסית, רמה 1 – 2. רמה 4 – 5 זו רמה מקצוענית (לא אנחנו בשלב זה בחיינו).

אז בילינו כשעתיים על הנהר, אייל מקדימה, לעיתים בלוע יותר מים ממה שהיה לו נוח, תומר, יניב ויעל חותרים על פי ההוראות של המדריך neil, שהיה ממש חמוד. יונתן הלך לתגבר את הסירה השניה של משפחת קליר ומעיין על הסירה שלנו ישבה באמצע, כמו פרינצסה, מרוצה ומרוגשת עד ש....נרדמה. היא היתה כל כך גמורה שאספנו אותה עם החליפות והציוד, הפשטתי אותה והשכבתי אותה על הדשה ועדין לא התעוררה.

היה מרגש לכולם, קר וכיף ממש.

ג.       כיוון שהיה קר, ויונתן ורותם ממש דרשו פעילות שהם רוצים לשם שינוי J, נסענו למרחצאות חמים, או יותר נכון ג'קוזי ענק ו2 מגלשות מים בבריכה קרה לצידו. שם בילינו כשעה של התחממות אחרי המים הקרים של ה Bow River והילדים שחררו מרץ (מאיפה יש להם כל כך הרבה?) במגלשות. הבנים עלו וירדו ללא הפסקה כל השעה, וב 3 מגלשות האחרונות מעיין הצטרפה. אחרי זה עשינו מקלחת!!! רק בשביל זה היה שווה הסיפור. להבהיר את העיניין, מקלחת זה לא דבר מובן מעליו בטיול בקראוון. ול 6 נפשות בכלל...מסתבר שהאתרי קראוון שהיינו בהם ברוב השהות שלנו היו או ללא מקלחות, או מקלחות במרחק של קילומטר הליכה ולא נגישות או קיימות. בקראוון יש כמות מוגבלת של מים, ויותר גרוע, כמות מוגבלת של מים אפורים שאפשר לאגור. ולכן, אם מתקלחים בקראוון זה טוש ממש, אבל ממש זריז רק להורדת חלקיקים גדולים של ליכלוך. אז כן, נהנו ממקלחת חמה ומספקת כמו שלא היתה לנו הרבה זמן במחיר זעום של 15 דולר לכל משפחה.

ד.      סיימנו עייפים ומאד מאד רעבים ולכן נסענו ל Toni Roma's      מסעדת בשרים ואכלנו אובייקטיבית, הרבה יותר מידי. אפילו קינוחים –

ה.      סימנו עיפים, מפוצצים, ושמחים

וכך נפרדנו ממשפחת קליר ומהחלק העיקרי של המסע בקנדה. מחר עוזבים את באנף ונוסעים דרומה ל Waterton